העובדה שעל פרשת דרכיה של ההיסטוריה הישראלית נפגשו שני 'אבות העולם' שהיו למסוללי נתיבות באמונות ודעות, רבת חשיבות היא. פגישה של אדירי מחשבה מנוגדים בתכלית המתווכחים בדברים העומדים ברומו של עולם עלולה היתה לגלות בעיות שבאמונה שמנהג חכמים לכסות עליהן.

דור דור ודורשיו. חידה חידה וביאוריה; וכל העמוקה מחברתה ביאוריה מרובים ממנה. אף התורה נקנית בשתי דרכים: בדרך הסברא ובדרך החזון. דרכו של רבי ישמעאל הפשט. דרכו של רבי עקיבא המסתורין. וברור שהם לא יצרו את משנותיהם יש מאין. הפרשי דרכים הללו מעשה דורות הם, ולא נתגלו פתאום בדורם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא. מקורם בגישות שונות לתורת ישראל, שנשתלשלו במהלך התקופות. אוצרות מחשבה היו צבורים באומה, ומפיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא אנו שומעים קולות ובנות קול של דורות שקדמו להם. אלא שבבית מדרשותיהם נתגבשו הדעות והגיעו לידי צורה שכמותן לא ידעו בדורות הקודמים. הם שיצרו את הצינורות שלתוכם נכנס שפע כוחות וזרמים קדומים. ובדבריהם כדי פרנסת דורות.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך א עמ' 57 - 58

"התאבקותם של אבות סימן לבנים. כשם שהאמונה משותפת לנו ולראשונים, כך גרעיני תמייה לנו ולהם. הקדוש ברוך הוא אפילו במעמד הר סיני לא הוציא תעלומה אור. 'ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוהים' ( שמות כ, כא ). 'ויהי כשמעם את הקול מתוך החושך' ( דברים כ, כ) - 'השמיע הקדוש ברוך הוא את קולו מתוך האש והחושך, ולא מתוך האור'."*

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך א. עמ' 409. *בהערת השוליים על אתר מפנה השל לפרקי דרבי אליעזר, פמ"א.

בבית מדרשו של רבי עקיבא סברו, שהכל בידי שמים. התורה לכל פרטיה מתן מן העליונים היא, ואין הנביא אלא כלי המקבל את ההשראה. לעומת זאת סברו בבית מדרשו של רבי ישמעאל, שיש דברים שמשה עשה מדעתו; הנביא שותף במעשה הנבואה, ולא בית קיבול בלבד. כרוכות במחלוקת זו שיטות שונות בתפיסת דרכו של האדם. בבית מדרשו של רבי עקיבא נאמר: בני ישראל מחוסרי אמנה היו, ואף בשעה הרת עולם, כגון קריעת ים סוף ולפני הר סיני, לא האמינו בכל לב. על שיטה זו חלקו בבית מדרשו של רבי ישמעאל, ודרשו את ישראל לשבח ולא לגנאי.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך א. עמ' 241

כלל זה תקח בידיך: אין לך מאמר חכמה שאינו עושה הנחה ועקירה בבת אחת. יש צמצום  בהפלגה, והפלגה בצמצום. מכלל לאו אתה שומע הן, ומכלל הן אתה שומע לאו. אין המחשבה מתפתחת אלא בדרך הדיאלקטיקה: מתוך זווג של מושגים הסותרים זה את זה וגם משלימים זה את זה. מתגברים על החד־צדדיות שבמחשבה המופשטת על ידי שמעוררים את הצד שכנגד. אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 971

"הפתרונות לבעיות החמורות ביותר של הקיום האנושי לא יימצאו בוויתור על הישגי הציוויליצזיה הטכנולוגית, אלא בשחרור קיום האדם מן התלות המוחלטת בה.

היחס הראוי כלפי כל הנכסים החיצוניים הוא, שנכסים אלה אכן יהיו בבעלות האדם. אולם האדם אינו משועבד בהכרח לנכסיו, והוא מסוגל לחיות גם בלעדיהם. ביום השבת מתממש השחרור מהציוויליזציה הטכנולוגית - אנו נמנעים מלבצע כל פעולה, היוצרת או מקנה צורה מחודשת לדברים הנמצאים במימד המרחב. הזכות המלכותית אשר ניתנה לאדם 'לכבוש' את הארץ, מושעית ביום השביעי."

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 55

The solution of mankind's most vexing problem will not be found in renouncing technical civilization, but in attaining some degree of independence of it.

In regard to external gifts, to outward possessions, there is only one proper attitude - to have them and to be able to do without them. On the Sabbath we live, as it were. independent of technical civilization : we abstain primarily from any activity that aims at remaking or reshaping the things of space. Man's royal privilege to conquer nature is suspended on the seventh day.

A.J.Heschel, The Sabbath, Farrar, Straus and Young, Inc. p..28

זהות ההויה והמסתורין חופפת את כל היקום. דוגמתיות היא רציונליזציה של המסתורין, תיאור של הבלתי־מתואר, מבע של הבלתי־מובע. אין לטבוע את המסתורין במטבע שכלתני, כשם שאין לטבוע את הפשט במטבע של רזים. ברם רב ערכם של עיקרי אמונה כרמזים. רמז הוא זיווג הפשט והסוד, זיווג הנגלה והנסתר. כל התופס את עיקרי האמונה כפשטם מסרס את משמעותם.

הדוגמתיות אינה הולמת את דו־פרצופיות של המאורעות הדתיים. המחשבה הדתית דורשת מן המחשבה הרציונלית שתסגל לעצמה צורה אחרת לגמרי של התפיסה המושגית, ודורשת מן המחשבה הדוגמתית שתסגל לעצמה צורה אחרת לגמרי של התפיסה הסמלית.

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 974 המשך בלי נדר יבוא

"הבריאה, אם כן, איננה פעולה חד־פעמית בזמן. הבאת העולם לידי קיום היא תהליך תמידי.* אלוהים קרא לעולם להיות, וקריאה זו ממשיכה והולכת. הרגע הזה ההווה, נוכח, כי אלוהים נוכח. כל רגע הוא בריאה. הרגע איננו סוף הבריאה, הוא כעין ניצוץ, אות בראשית. הזמן הוא התחדשות מתמדת, מילה נרדפת לבריאה מתמשכת. הזמן הוא מתנת אלוהים לעולם המרחב."

א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום  א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 133. *הערת השוליים מס' 9  בה השל מפנה ל"פסוקים" מתפילת שחרית  הושמטה

Creation we are taught, is not an act that happened once upon a time, once and for all. The act of bringing the world into existence is a continuous process. The act of bringing the world into existence is a continuous process.* God called the world into being, and the call goes on. There is this present moment because God is present. Every instant is an act of creation. A moment is not a terminal but a flash, a signal of Beginning. Time is perpetual innovation, a synonym for continuous creation. Time is God's gift to the world of space.

A J Heschel, The Sabbath, Shambhala Publications Inc. p. 92 *footnote no. 9 in which H refers to phrases from the morning service  is not quoted here.